החלטה בתיק ת"א 15065-09-11

בפני בקשת הנתבעים 2-3 להורות על מחיקת התביעה כנגדם על הסף בשל העדר עילה ולחילופין להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, לא מצאתי להיעתר לבקשה. להלן טעמיי.

כלל הוא כי כתב התביעה אינו מגלה עילה, אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בו, לא יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידו. כבר נפסק כי מחיקת תובענה על הסף הינה בגדר "אמצעים הננקטים בלית ברירה" וכי די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תמחק בעודה באיבה.

מחיקת תביעה על הסף הינה אמצעי חמור שעל בית המשפט לנקוט בו רק במקרים בהם ברור שהתובע אינו יכול בשום אופן לקבל את הסעד המבוקש, אפילו הוכיח את העובדות המפורטות בכתב התביעה ואף אם תינתן לו רשות לתקנו.

כבר עתה יוער כי הדיון בבקשת המחיקה אינו מתייחס לאמיתות העובדות, אלא יש לצאת מנקודת הנחה כי התובע אכן יצליח להוכיח את כל העובדות שטען להן. משכך, ככלל אין אף צורך בצירוף תצהיר לתמיכה בבקשה מעין זו.

בענייננו, נטען בכתב התביעה כי במועד חתימת ההסכם בין הצדדים היה הנתבע-1 קטין ומשכך, ההסכם נחתם בשמו, במקומו ובעבורו על ידי הנתבעים 2-3 , הוריו והאפוטרופסים הטבעיים שלו.

יוער כי בהסכם צויין שמו של הנתבע -1 , שהיה קטין במועד הרלבנטי, ואילו במקום המיועד לחתימה חתום אך "גל".

הטענה שנטענה בכתב התביעה לפיה הנתבעים 2-3 חתמו על ההסכם בשמו ובעבורו של הנתבע-1, והנפקות שיש לייחס לכך, מקומה להתברר בראיות.

זאת ועוד,  עילת התביעה כנגד הנתבעים 2-3 אינה מתבססת אך על טענה זו, אלא אף על קיומו של צו שיפוטי שניתן בבית המשפט לענייני משפחה המורה על אישור העסקה ואישור פעולה בשם קטין. בין היתר נקבע בצו השיפוטי כי הנתבעים 2-3 הוסמכו לחתום בשם הקטין, במקומו ובעבורו על כל המסמכים, התעודות, ההצהרות, הבקשות והחוזים במנהל מקרקעי ישראל, במושב אביחיל מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, במועצה האיזורית עמק חפר  ובפני כל גוף מוסד או אדם, ביחס לרישום הזכויות של הנכס נשוא התביעה. עוד נקבע בצו השיפוטי כי הנתבעים 2-3 והם בלבד יישאו בכל התשלומים והעלויות הנובעות מרישום הזכויות ואף יישאו בתשלומי החזר ההלוואה. 

איני סבורה כי ניתן לומר, בשלב זה, כי אין כל אפשרות, אפילו קלושה, כי התובע יזכה בתביעתו על פי העובדות המהוות את עילת התביעה.

זאת ועוד, בתגובתו לבקשה טען התובע כי בהתאם לסעיף 4 לחוק הכשרות והאפוטרופסות פעולה משפטית של קטין טעונה הסכמת נציגו, אשר יכולה להינתן מראש או למפרע, וכי יש לראות בפנייתם של הנתבעים 2-3 לבית המשפט לענייני משפחה כמעידה על הסכמתם לביצוע העסקה. לפיכך, טען התובע כי גם אם יוכח כי הנתבעים 2-3 לא חתמו על ההסכם, הרי שהוא אושר על ידם בדיעבד.

מאחר והתובע עתר בתגובה לבקשה לתיקון כתב התביעה, אם כי טען זאת רק כטענה חליפית באם לא תדחה הבקשה, ומאחר ויש בתיקון זה כדי להביא לבירור השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, ובשים לב לכך כי טרם הוגשו כתבי הגנה על ידי הנתבעים, אני מתירה תיקון כתב התביעה כמבוקש.

אף את הבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים 2-3, אין בידי לקבל.

הנתבעים עתרו לחיוב התובע בערובה להוצאות מכח סעיף 353א לחוק החברות ומכח סעיף 519 לתקנות סדר הדין אזרחי.

בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 רשאי בית המשפט לחייב חברה-תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות , אלא אם כן נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת, או שהחברה-התובעת הוכיחה כי ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, ככל שתחוייב בהן. 

גלגולה הקודם של הוראה זו מצוי בהוראת סעיף 232 לפקודת החברות, סעיף זה פורש בפסיקה כמקים חזקה, לפיה יש לחייב חברה במתן ערובה להוצאות, אלא אם בנסיבות העניין קיימים טעמים לסתור. הנטל להפריך הצורך בהפקדת ערובה מוטל על החברה, אשר לה המידע הרלבנטי על מצבה הכלכלי .

הרציונל העומד בבסיס סעיף 353א לחוק החברות החל על תאגיד חל, במישור העקרוני, אף על אגודה שיתופית (ראה לעניין זה  5016/08 עיריית אילת נ' חוות רודד אגודה שיתופית (פורסם בנבו)).

מאחר והנטל רובץ על כתפי התובע, הרי שלצורך החלת סעיף 353א לחוק החברות אין כל נפקות לטענת התובע כי הנתבעים לא תמכו הבקשה בתצהיר, וזאת להבדיל מבקשה המוגשת מכח סעיף 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. 

יחד עם זאת, המחוקק הותיר בידי בתי המשפט שיקול דעת נרחב. בית-המשפט יכול להורות לחברה להמציא ערובה, אלא אם נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת או, כאשר החברה מוכיחה כי יש לה יכולת לשלם לנתבע את הוצאותיו, אם תידחה התביעה.

על אף שבענייננו לא הביא התובע כל ראיה המעידה על מצבו הכלכלי, לא מצאתי כי נסיבות העניין מצדיקות היעתרות לבקשה.